|
קישורים רלוונטיים:
מחקרים קונבנציונלים על השפעת תרופות הומאופטיות
מאמר שפורסם בכתב עת מדעי המוכיח שמים שעברו תהליך של המסה ודילול אין סופי של מלח מבטאים תכונות פיסיקליות שונות ממים רגילים. סקירת מחקרים בנושא שימוש בתרופות הומאופטיות בטיפול בחסימת מעיים לאחר ניתוחי בטן. מאמר המתאר השפעת טיפול הומאופטי על התפתחות דלקות לוע בילדים שטופלו בכימותרפיה מאמר המתאר טיפול הומאופטי בדלקת אוזניים בילדים.
.
מאמר המתאר טיפול הומאופטי בריניטיס אלרגי.
מאמר זה סוקר תוצאות של 32 ניסויים קליניים בהומאופטיה.
מחקר על טיפול בחולי אסטמה בהומאופטיה.
מאמר המתאר ניסוי בו ניתנה רמדי הומאופטית לעכברים שהורעלו ע"י אותו חומר בסיס שהיה ברמדי לפני שדוללה.
מאמר המתאר טיפול הומאופטי בנפגעי תאונות בחדר מיון וטיפול נמרץ. הנפגעים סבלו מפציעות נרחבות. כ"כ טופלו חולים שסבלו מהרעלת דם וחולים מונשמים.
מאמר המתאר שלושה מקרים של חולים במצב צמחי שהתעוררו דווקא עם קבלת כדורי שינה. המאמר מדגים כיצד עובד העיקרון ההומאופטי של "דומה מרפא דומה" גם כשמשתמשים בחומרים שלא עברו דילול, ולו לטווח קצר.
כמה הערות לגבי תקפות המחקרים
יש משהו משונה בכך ששיטה מדעית כל כך אנטגוניסטית ושונה בתפיסתה מהומאופטיה מנסה לבחון באופן 'אובייקטיבי' את אמיתותה. תארו לעצמכם מחקר 'אובייקטיבי' של הרבנות הראשית המנסה להוכיח את התקפות של הנס הישועי. וכמה הסתייגויות לעצם העניין:
השפעת אופי המחקר על בחירת הרמדי: מחקרים קונבנציונלים בודקים בד"כ השפעת טיפול הומאופטי על מחלה מסוימת. עצם ההתיחסות היתרה לאותה מחלה גם אם היא לא מכוונת או מודעת עשויה להטות מראש את בחירת התרופה ולצמצם אותה לקבוצת התרופות המשוייכות לטיפול באותה מחלה. על אחת כמה וכמה כשחלק גדול מהמחקרים מגבילים עצמם מראש לשימוש בקבוצה קטנה של תרופות כדי לפשט את מסגרת המחקר ובניגוד גמור למקובל בטיפול הומאופטי אמיתי. יתרה מכך, אחת מהנחות היסוד של ההומאופטיה הקלאסית גורסת שהתרופה המתאימה למטופל מסוים לא בהכרח תופיע בקבוצת התרופות המשויכת למחלה ממנה הוא סובל. מה שעומד מעל ומעבר לשיוך הקליני/פאטולוגי של התרופה הנבחרת הוא התאמתה המירבית לכל תמונת הסימפטומים של המטופל ובמיוחד לנטיות ולסימפטומים הכלליים, העמוקים וארוכי הטווח שלו.
אינדיבידואליזציה ותהליך טיפולי: הומאופטיה מטפלת קודם ומעל הכל באדם החולה ולא במחלה, הנתפסת בהומאופטיה כתוצאה מאוחרת יחסית של התהליך שהתרחש במטופל. כדי לאפיין מטופל באופן מלא ועמוק דרושים לעיתים זמן רב ועבודה פרטנית מתמשכת. מחקרים קונבנציונלים על הומאופטיה קלאסית מחויבים לעמוד במגבלות שונות, קשיחות, של מסגרת המחקר. הטיפול ההומאופטי הוא מטבעו מותאם למטופל הספציפי, הן במשכו, הן בבחירת המטפל, הן באופן מתן התרופה. טיפול הומאופטי מוצלח מחייב בחלק מהמקרים תהליך ממושך וארוך של היכרות בין המטפל והמטופל ומעקב אחרי התגובה לרמדיז הניתנות. לעיתים קרובות זהו תהליך של ניסוי וטעיה. המחקרים היותר איכותיים מבחינה הומאופטית הם במקרים רבים אלה בהם גודל קבוצת המטופלים הוא מוגבל והטיפול אינו מוכתב עפ"י סדים ומגבלות קשיחים הנכפים ע"י מסגרת המחקר הקונבנציונלי. בניגוד לכך, הערכת איכות המחקר עפ"י אמות מידה קונבנציונליות תלויה מאוד בין השאר בגודל קבוצת הנבדקים ובעמידה בקריטריונים אחידים אחרים. באופן פרדוקסאלי, ככל שמספר המשתתפים במחקר גדל, גדל הסיכוי לפגיעה ברמת האינדיבידואליזציה האישית של הטיפול מבחינה הומאופטית, במיוחד כאשר משכו מוגבל מראש. אותה אינדיבידואליזציה הינה תנאי קריטי מבחינת ההומאופטיה להצלחת הטיפול.
כוליות הטיפול וצמצום נקודת המבט המחקרית: תרופה הומאופטית נכונה מטפלת במכלול הסימפטומים ואינה מכוונת לטיפול דווקא בסימפטום הספציפי הנבדק בניסוי. לכן, יתכן שבמקרים רבים מטופל שהוגדר עפ"י כללי הניסוי כ"כישלון" יגדיר את הטיפול כהצלחה גדולה. למשל מטופל שהשתתף במחקר על טיפול הומאופטי באלרגיות נשימתיות. בסוף המחקר לא השתנה מצב האלרגיה, או הוטב רק באופן שולי אבל העצבנות, החרדות ונדודי השינה מהם סבל כעשרים שנה נעלמו ותפקודו היום יומי השתפר מאוד (יתכן שהאלרגיה נעלמה רק לאחר סיום המחקר כפי שקורה בטיפול שכיוונו מבפנים החוצה). או מטופל אחר שממשיך לסבול לעיתים מהאלרגיה אולם דווקא המיגרנות והגסטריטיס שמהם סבל נעלמו. מבחינת המחקר הקונבנציונלי שעוסק בבידוד משתנים, מטופלים אלה משוייכים לקבוצת ה"כישלון". אולם האם זהו באמת כישלון?
|
|
